לחיות בירושלים פירושו לחיות עם תזכורת תמידית למתחים התמידיים הנמצאים מתחת לכל אבן ירושלמית, כשנראה שכל בצעד טמונות השלכות פוליטיות, תרבותיות, דתיות ואתניות. ושלא במפתיע, גם המתים אינם פטורים ממתחים אלה.
אחת הסוגיות הבוערות בימים אלה היא בעניין בית העלמין המוסלמי, שיושב על קו התפר הפעם-גיאוגרפי והעדיין-תרבותי בין מזרח למערב ירושלים. בית העלמין מתפקד במתכונת זו כבר מאות שנים, עוד מתקופת ירושלים הביזנטית, כשהיה במקום כנסייה ומקום מנוחתם האחרונה של נזיריה. בעבור הזמן האתר נהיה מקום קבורתם המועדף של מוסלמי ירושלים. בשטחי בית הקברות ישנם מספר מבני קבורה מרשימים עבור חכמי האסלאם מהאזור, בניינים נמוכים מכוסי כיפה מעוטרים בקליגרפיה ערבית תבליטית.
עוד בזמן תקומת המדינה חלקים רבים מבית העלמין נפלו קרבן להזנחה, וחלקים ממנו נסללו או נעשו חלק מגן העצמאות, שהוא רוב שטחו הירוק של מרכז ירושלים. הדבר בקושי גרם למחאה, אך לאחרונה הוכרזה הכוונה לבנות מוזיאון לסובלנות מטעם מרכז שמעון ויזנטל על שטחי בית העלמין. הכרזה זו הציתה פולמוס מילולי קשה (ולא כל כך סובלני) בין ירושלמים יהודיים וערביים.
המחאה גרמה לעבודת הבנייה להיעצר עד להודעה חדשה, שאולי דווקא מתאים לירושלמים בעלי מודעות היסטורית. ובעוד המוזיאון לסובלנות מחכה לו, מבקרים יכולים עדיין לטייל בין המצבות בבית בעלמין בממילא ולראות ירושלים מעידן אחר.
למעלה מ-2000 כתבות והמלצות
לא נמצאו תוצאות להצגה
|
Text text text
|
||
