"נגד עיני מסתחררת כעלעול להקת הדפים של אבא. אני רצה, וידי פשוטות קדימה. אני מתרוממת על קצות אצבעותי, מנסה לתפוס בקצות הניירות המרחפים. ידי חוזרות ריקם, כמו ניסיתי לתפוס מכיתות שלג, כאילו רדפתי אחר המתים".
כך מסתיים אחד הסיפורים בקובץ "בצל גברתנו", שבו מתארת זרחי הסופרת את נורית הילדה המנסה להציל את כתבי אביה, הסופר המת, מן הבית המט לנפול שבנותיו ואלמנתו נאלצו לנטוש.
בתכנית:
דברי פתיחה מפי ד"ר תמר הס, האוניברסיטה העברית בירושלים
הסופרת נורית זרחי משוחחת עם בלהה בן אליהו, מכון "כרם" בירושלים – מכללת דוד ילין
|
Text text text
|
||
