חנה קרומר, אמנית שברבות מעבודותיה נותנת פרשנות חזותית למקורות, עושה כן גם בתערוכתה "משק כנפיים". בסדרת אריגים, המצוירים בצבעי טקסטיל ואקריליק, המוצגת בתערוכה, מתייחסת קרומר לצירופי מילים פיוטיים, כמו "עיני לאה", "רואים את הקולות" או "אני תפילתי". לצד סדרה זו, שנוצרה בשנים האחרונות ונמצאת בלב התערוכה, מוצגת סדרה מוקדמת יותר, משנות ה-90 של המאה שעברה, הכוללת רישומים בעפרון ובגירים צבעוניים שהנושא בה הוא צמיחה בטבע. אף כי מדובר בשתי סדרות שונות, שבאחת מתמקדת האמנית בתוכן רוחני בעיקר ובשנייה בארצי, הרי שמעצם הצגתן יחד ניתן ללמוד על חשיבות התנועה בעבודותיה של קרומר וכן על קשר שנוצר לאורך שנים בין שמיים וארץ במכלול עבודותיה.
חנה קרומר, תושבת ירושלים, נולדה באיטליה להורים ניצולי שואה, גדלה בארה"ב בקנזס סיטי, ועלתה לישראל ב-1972. היא למדה ספרות לתואר ראשון באוניברסיטת וושינגטון סנט לואיס וחינוך לתואר שני בבוסטון קולג'. כמו כן השתלמה בתחריט ב-Pratt Institute בניו יורק ובהדפס ושילוב חומרים על בד בבצלאל ובקולג' לאמנויות בפילדלפיה. לצד פעילותה האמנותית, הכוללת גם עבודות יודאיקה, עבדה קרומר במשך שנים רבות, כמורה וכמרצה לאמנות בבתי ספר תיכוניים ובמוסדות להשכלה גבוהה. כיום היא מתמקדת בהעברת סדנאות אמנות המשלבות בין אמנות חזותית למקורות.
על מרכזיותה של התנועה בעבודתה של קרומר ניתן ללמוד למשל מהעבודה "משק כנפיים", המתייחסת לתיאור קול משק כנפי המלאכים במשכן, כפי שהוא מופיע בספר הזוהר. בעבודה זו חוזרת האמנית ברצף על דימוי של זוג כנפיים פרושות, כאשר היא מבטאת בכך הן את העובדה שמדובר בקבוצת מלאכים והן את תנועת כנפיהם. גם כאן, בדומה לעבודה "רואים את הקולות", מבהירה האמנית כי מדובר במופע רוחני מופלא, תוך שהיא מתארת את הכנפיים כצונחות משמיים.
בסדרת הרישומים, בהם מופנה מבטה אל עבר האדמה, מדגישה קרומר את התנועה ביתר שאת. באמצעות מערכת קווים אינטנסיבית היא יוצרת דימויים של פיסות נוף שצמחייה גדלה בהן. הקווים האלכסוניים הללו, המשמרים את תנועת ידה של האמנית, מבטאים את תנועת הרוח וכן את האנרגיה האצורה בצמחים ומביאה לגדילתם.
אוצרת התערוכה: דבורה גולדברגר
|
Text text text
|
||
